כשהייתי בן חמש־עשרה, קליע יחיד שינה את חיי. הקדשתי עשור להימלטות מאימת העבר שלי והקמתי אימפריה שתגונן עליי מפני כל מה שהחיים יכולים להטיח בי.

אבל כל הכסף שבעולם לא עזר לי כשמצאתי תינוקת נטושה צורחת על מפתן דלתי.

מעולם לא רציתי להיות אבא. המחשבה שאעביר את הרעל שזרם בעורקיי לילדה חפה מפשע נראתה לי טרגית. אבל אז, מבט אחד בלחיים הוורודות ובשיער האדמוני של התינוקת שכולה שלי, הפכו את עולמי.

איכשהו, ובניגוד לכל היגיון, הילדונת הזאת הייתה הדבר הטוב ביותר שקרה לי בחיי. לא יכולתי להישאר אבוד בעבר כשהייתי היחיד שיכול להגן על עתידה.

ובדיוק בגלל זה, כשאימא שלה חזרה כעבור ארבע שנים, הייתי מוכן לקרב של חיי.
אם רק הייתי מצליח שלא להתאהב בה תוך כדי המלחמה...